אַתָּה תִדְרֹךְ זַיִת וְלֹא תָסוּךְ שֶׁמֶן

הרבה הגדרות יש לגזענות, מעט מהן שימושיות, אחת קולעת

ביום שישי שעבר פרסם OCHA, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, עדכון מהגדה המערבית: מאז ינואר 2023 נעקרו מבתיהם, בעקבות אלימות מתנחלים והגבלות גישה, יותר מ-6,700 פלסטינים ב-134 קהילות, ו-49 מהן נעקרו כליל. העדכון הגיע אחרי חודש שובר שיאים: באוקטובר מנה הארגון כ-467 התקפות של מתנחלים – הכי הרבה מאז שהחל לספור, ב-2006 – ובין 1 בספטמבר ל-19 באוקטובר בלבד נרשמו 272 התקפות שקשורות למסיק, יותר מבכל עונת המסיק של 2024 או של 2025. קל לקרוא מספרים כאלה כרשימה של תקריות. כדי לראות בהם שיטה, צריך הגדרה.

את ההגדרה הקולעת ביותר כתב ישעיהו ליבוביץ', בערך "גזע, תורת הגזע" באנציקלופדיה העברית: "תורת הגזע – הן דעות ואמונות על מציאותם של תכונות שבאופי ושל סגולות רוחניות ונפשיות ושל כישרונות מסוימים כנחלה תורשתית המיוחדת לבני כל גזע וגזע ומשותפת לכל בני גזע אחד. מהנחות אלו מוסק סולם הערכה לקביעת 'רמתו' של כל גזע במציאות ההיסטורית והתרבותית ונוסקת ההבחנה בין גזעים 'עילאיים' או 'עליונים' ובין גזעים 'ירודים' או 'נחותים'. תורות הגזע תופסות את השייכות הגזעית כעובדה גורלית, הכופה על היחיד ועל הציבור הלך רוח ורחשי לב מסוימים ומוגדרים וקובעת את התנהגותם ודרכם. המגמות והכוחות השונים והמנוגדים, הפועלים ונאבקים זה בזה בהיסטוריה ובחברה, מתפרשים כביטויים למהויות גזעיות שונות: ההיסטוריה והתרבות נעשות ביולוגיה."

שימו לב לסדר. אין די בחלוקת האנושות לגזעים, בכך אין כלום. מה שהופך את הקטגוריזציה לגזענות הוא ההיררכיה שנלווית אליה, יחד עם הדטרמיניזם שהגזע משית על ההתנהגות. ומי שההיסטוריה שלו היא ביולוגיה, גם עתידו כבר כתוב, בדרך כלל בידי מישהו אחר.

אז מה רע? רק זה: הרעיון הבסיסי עבר גלגולים והותאם לטעמים מקומיים, אבל דבר אחד נשאר קבוע – קו רעיוני ישיר שמחבר בין תפיסת העליונות לגזל, לנישול ולאלימות ההמונית. היררכיה מוסרית (צרכי הקבוצה העליונה חשובים יותר), דה-הומניזציה (ביטול הציווי הבסיסי לא לפגוע באדם אחר), נישול (טבעי וצודק, כי… עליונים), דיכוי (המנושלים עלולים להתנגד – הו, החוצפה – וסדר צריך להיות), הפיכת האחר לאיום קיומי (כי הוא התנגד, או כי יש משבר, או כי שקר כלשהו), ולבסוף אלימות המונית, כלומר הגנה עצמית, כמובן.

קחו את האירים. התפיסה שלהם כ"איום" על הסדר, הבטחון והתרבות של אנגליה התחילה להתגבש באופן ממוסד כבר במאה ה-12, עם הפלישה האנגלו-נורמנית לאירלנד, והחריפה מאד במאות ה-16 וה-17, עם הרפורמציה הפרוטסטנטית וכיבושי בית טיודור. האירים נתפסו כ"תת-אדם": קתולים, בוגדניים ומסוכנים מעצם טבעם, וזו היתה הצדקה טבעית לדיכוי אכזרי. מכאן יישוב אלסטר, שהחל ב-1609: נישול אירים מאדמותיהם והושבת מתיישבים פרוטסטנטים מאנגליה ומסקוטלנד במקומם. ומכאן הכיבוש של אוליבר קרומוול (1649–1653), שנפתח בטבחים בדרוהדה ובווקספורד, שבהם נשחטו גם אזרחים, והמשיך בגירוש המוני, מתוך אמונה שהאירים הם אויב אכזר שיש למגר. במלחמות של שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-17 מתו מאות אלפי אירים, בקרבות, ברעב ובמגפות, ואלפים נשלחו בכפיה לברבדוס ולשאר האיים הקריביים ונמכרו שם כמשרתים משועבדים במטעים.

אחר כך באה הבירוקרטיה. "חוקי העונשין" של המאות ה-17 וה-18 אסרו על הקתולים – כלומר, על רוב האירים – לקנות אדמה, לשאת נשק, לקבל חינוך קתולי או לכהן במשרות ציבוריות. וכשפרץ רעב תפוחי האדמה הגדול (1845–1852), המדיניות הבריטית החמירה אותו לכדי קטסטרופה שבה מתו כמיליון בני אדם. צ'ארלס טרווליאן, עוזר מזכיר האוצר הבריטי ובפועל ראש הפקידות במשרד, האיש שהחזיק את המפתח לקופה, קידם מדיניות שהובילה להפסקת הסיוע הישיר לרעבים ולהחמרה קטלנית של הרעב. בחיבורו "המשבר האירי" (1848) הסביר שהכימשון, המחלה שהשמידה את תפוחי האדמה, חשף את "השורש העמוק והנושן של הרעה החברתית" באירלנד, "במכה ישירה של השגחה שכולה חכמה וכולה רחמים." את האירים עצמם הוא ראה כעצלנים, חסרי אחריות ותלותיים, ואת ההשגחה – כמי שבאה לתקן אותם. באותה שנה קיבל תואר אבירות על שירותיו, ואחר כך מונה למושל מדרס.

הגזענות כתיאוריה מסודרת, פחות או יותר, נולדה רק באמצע המאה ה-19, כשהרוזן ארתור דה גובינו פרסם את "המסה על אי-שוויון הגזעים האנושיים" (1853–1855). גובינו חילק את המין האנושי לשלושה גזעים עיקריים: לבן (עליון), צהוב ושחור (נחותים). עירוב גזעים, קבע, מוביל לשקיעת הציוויליזציה. והיהודים? טוב ששאלתם. בגדול, הם השתייכו אצלו לגזע הלבן, אם כי לא לאריים שבראש הסולם. יורשיו היו פחות נדיבים.

היררכיה של מהויות מובילה להיררכיה של זכויות, והגדרת האחר כאיום מבטלת את זכותו להתקיים. אבל למה ללכת רחוק… (גם) בשנה האחרונה, בגדה המערבית, ישראל מדגמנת את הקו הרעיוני הזה כמעט במלואו, ובְכׇל זֹאת לֹא שָׁב אַפָּהּ וְעוֹד יָדָהּ נְטוּיָה. את ההיררכיה המוסרית ניסח איתמר בן גביר, עבריין מורשע בתמיכה בארגון טרור, כשמונה חודשים אחרי שנכנס לתפקיד השר לבטחון לאומי, בראיון לחדשות 12: "הזכות שלי של אשתי ושל הילדים שלי להסתובב בכבישי יהודה ושומרון יותר חשובה מזכות התנועה של הערבים." על הנישול מדווחים, דיווח חלקי, גם כלי תקשורת ישראלים. בתיעוד שעליו נשענות המפות שלמטה רשומות, בין 10 באוקטובר 2025 ל-14 בנובמבר 2026, 2,157 תקיפות של מתנחלים, ובהן נהרגו 35 בני אדם. באחת מכל שלוש היו בזירה גם אנשים במדים: חיילים, שוטרים או מתנחלים שלבשו מדים.

ראש ממשלתנו היקר (עדיין), בראיון לפוקס ניוז, ביטל את העניין כחריג נקודתי: "קומץ" של כ-70 "בני נוער שמגיעים מבתים הרוסים". באמצע אוקטובר השנה כבר דיבר גורם בטחוני על גרעין קשה של 300 עד 500 נערים. קומץ, בקיצור, רק שהוא גדל. נזכיר: כשאומרים לכם "קומץ" מרמים אתכם. המפות למטה צוללות ממעוף הציפור ועד לקוצו של יוד, ומה שמתגלה בהן זה לא בדיוק 70 נערים המגיעים מבתים הרוסים. אפשר גם לבחור נקודה, אפילו אחת עם שם פסטורלי כמו חוות מבשר השלום, ולבחון מה שלום משוללי החירות במוטת השליטה שלה: החווה הוקמה ב-2025, ובתקופה שהמפה מכסה נרשמו בטווח 3 ק"מ ממנה 62 תקיפות, 52 מהן בביתא. מרחק אינו ייחוס, והמפה מקפידה על כך. הייחוס שמור לחוקרים – אבל רק ב-29 (כן, 29!) מתוך 2,157 התקיפות מדווח במקורות על מעצר של חשוד ישראלי, על חקירה או על כתב אישום. הסיכוי לחטוף קוץ מהמקל שמשמש לחבוט בפלסטינים גדול מהסיכוי להיעצר.

טוב זה לא ייגמר, אפילו לא לישראל.

מפה אינטראקטיבית · אלימות מתנחלים

מי תוקף, מה נפגע, ואיפה: שנה של אלימות מתנחלים בגדה המערבית

תקיפות של מתנחלים – לבדם, במדים או לצד חיילים – בגדה המערבית. כל עיגול הוא כפר או קהילה פלסטינית שהותקפו, והמשולשים הם המאחזים והחוות שסביבם.

    דלגו לטבלה

    מי תקף, ואיפה

    ליד אילו מאחזים והתנחלויות

    → לכל הפוסטים