סטנדרטים כפולים? פעמיים כי טוב

הימין נלחם כבר 15 שנה ב"כסף הזר" של השמאל, ומקדם את חזונו בכסף מחו"ל, שהוא דווקא לגיטימי; השאלה היא רק מה קונים בו

שלשום (ג') הושבעה הכנסת ה-26, ואריאל קלנר מהליכוד כבר איננו חבר בה. גם הצעת החוק שלו, שביקשה להטיל מס של 80% על תרומות של ממשלות זרות לעמותות, לא שרדה. מי שירצה בה יצטרך להתחיל מההתחלה, ומישהו ירצה, כי להתלונן על מימון זר לעמותות השמאל הוא אחד העיסוקים החביבים על הימין.

קלנר טען שההצעה מתקנת "מצב בלתי נסבל שבו ממשלות זרות מממנות עמותות בישראל, הפועלות כסוכני שינוי פוליטי מתוך המדינה," ושכך הוזרמו כמיליארד ₪ לעמותות ש"פעלו להקמת מדינה פלסטינית, השחירו חיילי צה"ל ומתיישבי יהודה ושומרון." יריב לוין, ממלחכי פנכתו של בנימין נתניהו, היה שותף לחקיקה כזו כבר ב-2011; ב-2025 תמך בהצעה בשם הממשלה וקבע ש"אין אף מדינה בעולם שמאפשרת למדינות זרות להתערב בענייניה הפנימיים דרך מימון עמותות." וואלה. בצלאל סמוטריץ' הודיע ב-2022 ש"ארגוני זכויות אדם הם איום קיומי," ושהממשלה הבאה "חייבת לטפל בהם."

שמחה רוטמן, שעמד עד השבוע בראש ועדת החוקה, ניסח גרסה משלו: מס של 23%, ופטור לעמותה שתתחייב להימנע שלוש שנים מפעילות פוליטית, כולל ביקורת על מדיניות הממשלה. "אני נותן חופש ביטוי למדינת ישראל, לא לאיחוד האירופי," אמר. כלומר, חופש ביטוי למי שמתחייב לשתוק. אופיר אקוניס הגיש ב-2011 הצעת חוק נגד מימון ממשלתי זר לעמותות, בנימוק שממשלות זרות מנסות לעצב את המדיניות הישראלית "שלא בצינורות הדיפלומטיים המקובלים," והצהיר, בעידון אופייני, ש"ההצעה הזו מכוונת נגד ארגוני שמאל." היום הוא הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק – נציג של ממשלה זרה, שמנסה להשפיע על דעת הקהל האמריקאית בצינורות הדיפלומטיים המקובלים.

ראש ממשלתנו היקר תמך בשורה של יוזמות כאלה, וב-2016 הכריז ש"אני בעד שכל דולר וכל שקל שמדינה זרה מעבירה לעמותה, מימין ומשמאל, ידווח." מדינה זרה, שימו לב. את המהדורה העברית של האוטוביוגרפיה שלו, "ביבי: סיפור חיי", מימנה ב-2022 קרן תקווה האמריקאית, בקצת פחות מ-400 אלף ₪ לפי "דה מרקר". נתניהו עושה מעשה זמרי ודורש שכר כפנחס. את מעשה זמרי, אגב, אני מוכן להכשיר.

החוקים והצעות החוק, כמובן, מקפידים על אבחנה: כולם מכוונים לכסף של ממשלות זרות, ולא לכסף של מיליארדרים זרים, שזורם – ניחשתם – לעמותות הימין. ברטוריקה הטיעונים דומים בשני המקרים. בטאון לשכת ראש הממשלה, "ישראל היום" – שייסד מיליארדר הקזינו מווגאס שלדון אדלסון – בישר על "כמעט מיליארד שקלים לארגוני שמאל תוך עשור" מממשלות זרות, ובערוץ 14 סיפרו ב-2023 "כך מימנה הקרן החדשה לישראל את המחאה נגד הממשלה." הקרן החדשה, למיטב ידיעתי, איננה ממשלה. טענות דומות נשמעות בטמקא, בסרוגים, בקול ברמה וב-i24NEWS, ובכל כלי תקשורת ימני עד מאוזן חלקית.

עם העיקרון עצמו אני דווקא מסכים: מימון זר שנועד להשפיע על ענייני פנים הוא דבר מפוקפק. מה לאזרח זר, שאינו תושב, ולהרכב הוועדה לבחירת שופטים, להגבלת זכות השביתה בשירותים חיוניים, להתנגדות להעלאת שיעורי המס, לצמצום הדיור הציבורי או לוואוצ'רים בחינוך? כל אלה, במקרה, פרויקטים של פורום קהלת (גגלו "פורום קהלת חקיקה"; יש עוד), שקיבל בשנים 2013-2023 כ-125 מיליון ₪ דרך "הקרן המרכזית לישראל" האמריקאית. אם יש בישראל "סוכני שינוי פוליטי מתוך המדינה," הנה אחד.

אבל מימון מטרות בעלות השלכות בינלאומיות הוא דבר נפוץ, ובאופן כללי לגיטימי. אחרי הכל, שרשראות אספקה, הגירה, כלכלה, אקלים ובריאות לא עוצרים בגבול. מה שקורה בווגאס לא נשאר בווגאס – הוא יכול לערער את היציבות בניו דלהי, או לייסד עיתון בישראל. ושעבודם של הפלסטינים איננו עניין פנימי, גם אם שקמה ברסלר מצפה שהפתרון ייגזר מ"מה שהרוב רוצה תוך הבטחת זכויות אדם" – רוב שהפלסטינים בשטחים אינם חלק ממנו. הוא לא היה עניין פנימי אפילו אילו היה סתם סכסוך בין שני עמים, וקל וחומר כשיש לו השלכות חובקות עולם על יציבות ורווחה. השאלה, אם כן, היא אם המטרה ראויה. התשובה היא בעיני המתבונן. אז בואו נתבונן.

פורום קהלת מנסה לקדם מוצב ליברטריאני ממערב לקו הירוק ואפרטהייד-רווחה ממזרח לו. איך נראה מוצב ליברטריאני? ב-2004 החליטו ליברטריאנים מ"פרויקט העיירה החופשית" לעבור לגרפטון, עיירה דלילת אוכלוסין בניו המפשייר. חירות אישית, לשיטתם, חייבה ביטול מסים ותקנות וקיצוץ בשירותים הציבוריים. את חוקי התכנון לא היה צריך לבטל – בגרפטון לא היו כאלה מלכתחילה. בעזרת שונאי המסים המקומיים, הם העבירו באספות העיירה קיצוץ של כ-30% בתקציב. באופן לגמרי לא מפתיע, הכבישים התמלאו מהמורות, והשוטר היחיד נשאר שבועות בלי ניידת, כי לא היה כסף לתקן אותה.

תושבים רבים נרתעו מלשלם על פחים חסיני דובים וזרקו את הפסולת איך שרצו. תושבת ותיקה בשנות השבעים לחייה הניחה פעמיים ביום שתי ערימות דגנים, ועל כל אחת שש סופגניות (סוג של). הדובים איבדו את הפחד, טרפו חיות מחמד ומשק ופרצו לבתים. ביוני 2012 פתחה טרייסי קולבורן, בת 46, את דלת ביתה ומצאה על המרפסת דובה ושני גורים. הדובה פצעה אותה בציפורניה בפנים ובגוף. זו היתה תקיפת הדוב הראשונה באדם בניו המפשייר מזה עשרות שנים. (ביולוג הדובים של רשות הדיג והציד בניו המפשייר טוען שאין נתונים המעידים על זינוק בעימותים עם דובים באותן שנים, אז נקרא לזה משל.) בכל מקרה, הפרויקט התפוגג בסביבות 2016 והפעילים התפזרו.

ברמת המדינה, ובלי דובים, החזון של קהלת כנראה יאיץ את ההידרדרות למצב שבו מקורבים לצלחת סופרים את הכסף שלהם מאחורי גדרות, ושאר האוכלוסיה מקבלת שירותים של עולם שלישי. את המקורבים לצלחת אנחנו כבר מכירים: טייקונים, עסקנים, אליטה בטחונית... אלה ששרים

אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם דָּם וּדְמָעוֹת,
וּמִלָּה שֶׁלִּי זוֹ מִלָּה,
וְאִם אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם דָּם וּדְמָעוֹת,
אָז כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁזֶּה דָּם וּדְמָעוֹת,
שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל זֵעָה.

החזון של מכינת "בני דוד" בהתנחלות עלי הוא יותר בגווני איראן, עם נגיעות של רוסיה. הרב אלי סדן, ממייסדיה, לימד ש"התורה היא החוקה של המדינה, זה ה-DNA." שותפו, ההומופוב ושונא הנשים יגאל לוינשטיין, סיכם את המאבק בליברליזם המערבי בקביעה ש"'שוויון', 'צדק חברתי' ו'קבלת האחר' הן שלוש המילים הכי מסוכנות," ובענייני מוסר לחימה כינה את הסיוע ההומניטרי לעזה "הפקרות מוסרית." לפחות קשה לטעון שלכל היופי חי הזה לא יהיו השלכות בינלאומיות. אפילו לוינשטיין עצמו, בחוסר מודעות פנומנלי, חולם ש"המצפן של היהדות יהיה המצפן שיוביל את המדינה ואת הפרטים. ולא רק לעם שלנו, גם לכלל העולם."

אבל זו בדיוק הנקודה. שני החזונות חוצים את הקו הירוק, ומי שחושב שהם ראויים רשאי לתרום לקידומם גם אם הוא לא תושב הארץ. ומאותה סיבה מותר לתרום גם לבצלם.

בתחילת אוקטובר פרסמו ירדן מיכאלי ונתנאל שלומוביץ ב"הארץ" תחקיר על המימון, הזר בחלקו, של ארגונים שהם, איך לומר, לאו דווקא מזוהים עם השמאל. מומלץ בחום. מה שכן, גם אחרי 20 דקות של קריאה מרוכזת קשה להרכיב תמונה מהררי השמות, הארגונים והקרנות שמופיעים בו.

אז הנה, למטה: תקציר גרפי אינטראקטיבי של מימון זר לעמותות ימין. כי זה לגיטימי (סוג של), ושקיפות רק תעזור.

המרכז לחירות ישראלית: הכסף, הזרועות והבוגרים

מפה של כ־100 גופים ותורמים, כ־200 אנשים וכ־80 העברות ותרומות מתועדות, לפי תחקיר מוסף הארץ ומסמכים ציבוריים. לחצו על ארגון כדי להציב אותו במרכז ולראות מי מממן אותו, את מי הוא מממן ומי האנשים סביבו.

  • 5 מיליון $מקרן תקווה למרכז לחירות ישראלית ב־2024, לפי דוחות המרכז
  • עד 5 מיליון $התחייבות ל־2025, לפי דוחות המרכז · תקווה: ״אין מחויבות״
  • 65 בוגריםבתוכנית צ׳רצ׳יל לאנשי ביטחון
לחצו על ארגון כדי להציב אותו במרכז

→ לכל הפוסטים